ימים טעונים ומלאי משמעות

פסח חלף עבר לו. פסח מסתמן בניקיון ואחריו יש מועדים כמו יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות. כל אחד מהם בעל משמעות עמוקה משלו ואגע מעט בכל אחת מהן כחלק משרשרת אחת.

פסח מסמן את היציאה לחירות. חירות היא דבר שפעמים רבות אנו מתבלבלים בו. המחשבה על לעשות כל מה שבראש שלי היא לא חירות. יש בתוך כל אחד ואחת מאיתנו אמונות, רגשות, טראומות, אירועים מהעבר שחיים בתוכנו ומנהלים אותנו מתחת לפני השטח. לחיות בחירות היא לראות את מה שיש ומתוך המכלול ללכת בדרך שהיא לא בהכרח התגובה האוטומטית. מחקרים בתחום החלטות, מוטיבציה, חיים מלאים wholehearted, מראים כמה קל להשפיע עלינו. מנטליסטים כמו ליאור סושרד מראים זאת בקהל רחב שרובו מצייר את אותו הציור בלי שדבר נאמר לו. ואם כל כך אנו מושפעים בקלות מכל אותם דברים חיצוניים ופנימיים אז לצאת לחירות היא הדרך בה אני לא פועל מתוך אותם אוטומטים. אלו חיים מתוך נוכחות למה שיש.

היום שבה אחרי סוכות הוא יום השואה. השנה בזמן יום השואה הייתי בסדנת לריפוי טראומות שנקראת E-Motion עם דורותה טראסל. בדרך לסדנה פגשתי את הקהילה היהודית במינכן. בנו שם בית כנסת, מוזיאון יהודי, ויש קהילה יהודית ענפה. ניתן לראות איך יהדות חיה בגולה במשך אלפי שנים שורדת בתוך סביבה שפעמים רבות היא סביבה עויינת. ולמרות שהמשמעות שלה היא שהאזור של בית הכנסת מאובטח ברמה של שגרירות, וכוללת אבטחה משטרתית בזמני התפילה, ולמרות שבית הכנסת מרגיש כמו בונקר (גם אם הוא נבנה ונראה יפיפה ומושקע), וגם עם כל השינויים הדמוגרפיים שאירופה עוברת הקהילה ממשיכה בדרכה.

החלק השני הוא הסדנה בה למדנו ועבדנו על שחרור טראומות. יום השואה חל בזמן הסדנה. ציינו אותו. גם מארגני הסדנה ידעו וציינו זאת. בסדנה היתה קבוצה של גרמנים וקבוצה של ישראלים. עד אותו יום (יום השואה) לא דובר על כך דבר. אך מה שצף ביום הזה היתה האשמה שגרמנים רבים עדיין הולכים איתה גם אם הם דור שני ושלישי לשואה. הכאב על זוועות שמלוות לא רק אותנו כיהודים וישראלים אלא גם את הגרמנים שחיים היום. על שילשים ועל ריבעים מקבל משמעות עמוקה יותר כשרואים איזה כאב נמצא. הריפוי של הכאב, חשוב שירחש בכל הצדדים, אצל כל האנשים. אשמה היא כאב עצום שלא מאפשר לחיות מתוך חופש וחירות אמיתיים.

היום השלישי הוא יום הזיכרון ערב יום העצמאות. אנחנו פה, במדינת ישראל בזכות אלה שנלחמו על הדרך ואיפשרו לנו להשאר פה, להתקיים פה. אלה שחזרו מהלחימה ואלה שלא. הכאב שחי במשפחות אלה שנפגעו ממשיך להתקיים עד אשר מרפאים גם אותו. לרפא לא אומר לשכוח. לרפא אומר שאפשר לחיות ולשחרר את העבר. לרפא אומר שאני משתחרר מהכבלים שניהלו אותי עד עכשיו ואני יכול לצאת לדרך חדשה ולחירות.

יום העצמאות, יום שמסמל גם את העצמאות האישית, את מה שאני כאינדיבידואל יכול לעשות. מרחב הפעולה, לחיות בארץ שבה אני יכול להיות מי שאני עם התוויות ששמתי על עצמי וגם להחליט אלו מהן אני רוצה להשאיר ואלו אני רוצה להשיל. מתוך מה אני רוצה לחיות, קורבן או אחראי, בעשייה או בתוצאה של דברים שמסביבי. בסופו של דבר זה שילוב של שני הדברים ובתהליך הצמיחה האישי אני יכול לשחרר את העבר כדי ליצר הווה בריא יותר שלוקח אותי לעתיד טוב יותר.

שיהיה לכולנו עצמאות אמיתית