נפגשתי השבוע עם כירופרקטרית מקסימה שעובדת כמו שאני סבור שיש לעבוד. שמה טובה פיינגולד, עולה מארה"ב שעובדת על למצא את מקומה בישראל. בכל אופן, היא עובדת עם הכנה של הרקמות הרכות לפני המניפולציות של החוליות. הכנה כזו היא לא רק חשובה כי היא מאפשרת מניפולציות הרבה יותר עדינות אלא גם הגוף פתוח יותר לקבלן כמו גם לשמור על התוצאות. שילוב של עבודה של רקמות רכות (שרירים, גידים, רצועות, פאשיה) מצריך פחות מפגשים כירופרקטיים ומקצר את זמן ההחלמה כאשר יש כאבים. מומלץ לנסות ולראות איך זה יכול לתרום לבריאות שלך.
בנושא אחר, השבוע הזמינו אותי לבוא ליום טיפולים. ביום כזה אני לוקח מיטת טיפולים ומגיע לאנשים במקום שהם יצטרכו לעשות דרך ארוכה אלי. היות ואין לי רכב, אני שוכר רכב ליום אחד. להסתובב עם מיטת טיפולים באוטובוסים זה לא יעיל. כשהחזרתי את הרכב אני רואה שהנציג של החברה מסתכל עלי בלי להניע את הראש מצד לצד. שאלתי אותו האם צווארו תפוס והוא אישר זאת. צווארו נתפס ביום האתמול. הצעתי לעזור לו ורמת הכאב וחוסר היכולת לנוע הוא הסכים. (היו כבר מצבים שאנשים לא רצו לקבל עזרה שכזו. לא כל אחד מוכן מסיבותיו השונות). כאשר טיפלתי בו שאלתי אותו שאלות. ניסיתי להבין מה גרם לכזו תפיסות: שינה בתנוחה מוזרה, תנועה כל שהיא, רוח. מסתבר שהבחור היה חשוף לרוח והיה לו קר. רוח גם בלי קור יכולה לגרום לאזור שנחשף לרוח להתפס. למדתי זאת על בשרי לפני שנים רבות כאשר מאוור של רכב, מאלה הישנים שהיו מתקינים כי לא בכל רכב היתה מערכת אוורור, נשב על צווארי וקרר אותי ביום חם במיוחד. בתחילה לא הבנתי מה גרם לכך אך לאחר ניתוח היום הקודם הבנתי כי היתה זו הרוח. ברפואה הסינית מדגישים חשיפה לרוח כדבר שלישי שיכול לגרום לתופעות שליליות בגוף. מניסיוני הם צודקים. ואם נחזור לבחור שסבל מצוואר תפוס, הוא היה מסוגל שוב להניע את צווארו כמעט ללא כאב לאחר מספר דקות של עבודה במקומות הנכונים.
אתמול אבי (אבא שלי), עבר ניתוח החלפת מפרק ירך. זהו ניתוח אלקטיבי לשיפור איכות חיים. עם זאת כשכואב ברמות הכאב שהוא חווה ניתוח הוא חובה ובהקדם. ברמה המקצועית, אני לא בעד ניתוחים שלא הכרחי לעשות. חשוב לבחון מה הן האלטרנטיבות הלא פולשניות העומדות בפני האדם ה"כואב". יש מקרים שניתן לעזור ולפתור כאבים ללא ניתוח. זאת משום שניתוח מגיע עם סיכונים שיש לקחת בחשבון, עלויות (לאדם אם הוא משתמש בשר"פ (שירותי רפואה פרטיים). ואנשים רבים נוטים לעשות זאת בגלל שזה הרבה יותר מהיר משירותי רפואה רגילים), זמן החלמה ושיקום, סיכון שהניתוח לא יצליח, צלקות, כאבים והדבקויות שעלולות להגרם מהניתוח עצמו. מצד שני, יש מקרים בהם המפרק שחוק ברמות גבוהות, נגרם נזק לסחוסים, למבנה הגרמי שנכון להיום הרפואה אינה יודעת כיצד לתקנו ללא החלפת מפרק. אולי בהמשך יתפתחו טכנולוגיות שיאפשרו תיקון יותר אורגני של המפרקים. בינתיים יש מקום לבחון החלפת מפרקים ומניסיוני איכות החיים שבאה אחרי הניתוח ברוב המקרים שווה את המהלך. כאשר משלבים עיסוי טיפולי או רולפינג (אינטגרציה מבנית) בתהליך השיקום ניתן על כאב, לשפר טווחי תנועה, לצמצם הדבקויות ולקצר את זמן השיקום. בניתוח הקודם שאבי עשה (ברך), הלכתי איתו לאחת הביקורות. הרופא התלהב מהשיקום וכמה הדברים נראה טוב. שאלתי את הרופא "מה דעתך על עיסוי טיפולי?" והוא ענה "שלא צריך". כשאמרתי לו שאני אמשיך לעשות לו טיפולים הוא חייך ואמר: "תמשיך". משום מה קשה לרופאים לפרגן לעיסוי טיפולי ומשקם ועם זאת זו עבודה שמביאה לתוצאות מרשימות ומסייעת לאנשים רבים בתהליך ההחלמה שלהם.
בהמשך לנושא הניתוחים, בעבר מי שעבר ניתוח היה שוכב ימים עד שהיו מאפשרים לו לקום ולנוע. היום וכבר זמן מה יש שינוי משמעותי בגישה. ההכרה שתנועה משקמת חזרה לתודעת הרפואה וכבר ביום שאחר הניתוח מבקשים מהמנותח לקום ולהתחיל להתהלך. מניסיוני, חשוב לבצע תנועה והרבה. זה לא צריך להיות בכוח, זה לא צריך להיות בבת אחד הרבה. מתחילים בהרבה "קצתים" ומשם בהדרגתיות מעלים את הכמות ובהדרגתיות מורידים את מספר הפעמים בהם חוזרים על התנועה במשך היום. לדוגמה: אפשר להתחיל עם מספר צעדים כל שעה עד כל שלוש שעות. כשמגיעים למספר דקות של הליכה אפשר להפחית את מספר החזרות ביום. וכך להמשיך ולהתקדם. שיטת ה"קצתים" היא שיטה יעילה גם למי שאין לו זמן לעשות תרגילים ויכול לבצע רק מעט. אז.. איזה תרגיל או שניים תשלב/י בשגרת היום שלך כדי לשפר את רמת הכושר הגופני???