יש שבועות מטלטלים, השבוע היה שבוע כזה. שבוע של נחיתה והתרוממות כל אחד מהם בעוצמות גבוהות.
השבוע חוויתי "דאמפינג", זריקה של מילים ותדר אנרגטי שאותי טלטל מן המסד ועד הטפחות. הסיפור עצמו פחות חשוב, רציתי לשתף במה שעשיתי עם החוויה.
ראשית התחלתי לנשום. כשחווים טראומה קטנה כגדולה חשוב מאוד לנשום. הנטיה האוטומטית ברוב המקרים היא לעצור את הנשימה. לא להגיש את העוצמות הריגשיות כדי להיות מסוגל להמשיך ולשרוד. עם זאת, כאשר אנו מדברים על לצאת מהשרדות ולחזור לאיכות חיים נשימה היא דבר בסיסי. נשימות פשוטות עמוקות אך לא חייבות להיות בעומק מקסימלי עם הקשבה לרגשות שנוכחים בגוף.
דבר שני שעשיתי הוא לרעוד. בשנתיים האחרונות למדתי טכניקה לשחרור טראומות בעזרת רעד. התאוריה שעומדת בבסיס השיטה היא שרעד היא הדרך הטיבעית לגוף לשחרר טראומות. אנו רואים בעלי חיים רבים שמשחררים טראומות דרך רעד ואז יכולים להמשיך ולתפקד. בני אדם שכחו את המנגנון הטיבעי הזה ולכן לעיתים כדאי לרעוד באופן יזום. לאורך אותו היום איפשרתי לעצמי לרעוד, גם את הרעד שהיה בגוף מעצם האירוע וגם רעד יזום שתומך בשיחרור החוויה מהגוף.
את/ה מוזמנים להתנסות בטכניקה הזו במידה והדבר מעניין אותך בעלות מופחתת של 250 לטיפול (במקום 350) ₪.
אך זה לא נעצר פה, המשכתי להתבונן פנימה, לראות במה זה נוגע, למדתי כלי חדש ממאיה פיפאנו שנקרא דו"ח ממת"ק (מבקר, מרוחק, תוקפן, קורבן). הכלי פותח על ידי נגה בר מהחוויה הדיאלוגית. בתהליך מתסכלים על האירוע ואיך הוא נגע בי, מחפשים כוחות שנמצאים בתוכנו להתמודדות נכונה יותר לעתיד. זה תהליך מאיר ומחבר לעוצמות פנימיות שקיימות בנו ומאוד מומלץ.
בנושא אחר לגמרי, השבוע ממשיך להיות מעניין עם אירועים מזעזעים... נכנס אלינו עכבר/עכברוש הביתה. לא ברור איך, לא ברור אם הוא עדיין נמצא אך סימני הנוכחות מככבים על אחד החולצות. יש משהו מטלטל בנוכחות של חבר ממשפחת העכבריים. מה את/ה היית עושה במצב כזה???